|
קצת רקע על שתי העונות הראשונות במשחק לפני שאני אכנס לסיפור:
התחלתי עם אתלטיקו מדריד, בעונה הראשונה לקחנו מקום רביעי בליגה ובעונה השנייה הובלתי אותם לאליפות. בשתי העונות פרננדו טורס היה מלך השערים עם סך הכל 79 שערים בכל המסגרות בשתי העונות תחתיי. הקבוצה שלי שיחקה כדורגל התקפי והגנתי ברמה גבוהה מאוד (רוב הזמן), רק וולנסיה מנעו מאתנו הצלחה בגביע ובצ'מפיונס ליג. הפכתי ליקיר האוהדים וההנהלה בשנתיים האלה. את העונה השלישית התחלנו בשתי ניצחונות גדולים על ברצלונה בסופרקאפ הספרדי (החתמה עיקרית בקיץ היתה מירוסלאב קלוזה) והסתערנו על הליגה ועל ליגת האלופות.
אבל הבעיה לא הייתה בהם, היא הייתה בי. התחלתי להשתעמם מהקבוצה הזאת פשוט, אחרי שכבר לקחתי אליפות וראיתי את ליגת האלופות מתרחקת ממני שוב התחילו בי מחשבות על עזיבה.
ואז באמצע נובמבר זה קרה, ביירן מינכן פיטרו את לואיס ואן חאל, החלטתי לבדוק מה קרה שם בדיוק שהוביל לזה.
לואיס ואן חאל חתם במינכן ב7.3.2008, אחרי שפליקס מגאת' עזב כדי לאמן את דפורטיבו לה קורוניה, מגאת' בעצמו כשל להביא אליפות עונה קודם לכן ומינכן סיימה את עונת 06/07 במקום השישי בלבד. ואן חאל הצליח להוביל את שארית העונה של מינכן ברמה סבירה, אבל מינכן סיימו את עונת 07/08 במקום החמישי בלבד. הנהלה הייתה מרוצה ונתנו לו להמשיך לעונה נוספת, בקיץ הוא צרף רק שלושה שחקנים, מגן שמאלי וקשר נורבגיים מקופנהאגן (קווין לארסן וכריסטופר haestad האיי והאי מחוברות באות מוזרה, אני מקווה שככה אומרים את השם שלו) ובלם צרפתי צעיר מלציו (ג'אק פאטי).
כנראה שבגלל הרכש הדל הזה (שאולי יש לו סיבות שאני לא מכיר) הוא הסיבה למה שעתיד לקרות לקבוצה הזאת ב4 חודשים הבאים. שחקנים מובילים בסגל: רנסינג השוער הראשון, לוסיו, דניאל ואן-בויטן, גורליץ, להם, הארגרייבס, ואן-בומל, שווינשטייגר, פודולסקי, סנטה קרוז, פיזארו, אדו (קשר-חלוץ ניגרי צעיר), דמיצ'ליס וrio mavuba (קשר אחורי שנקנה ע"י מגאת' מבורדו תמורת 25 מיליון יורו).
את העונה מינכן דווקא פתחה עם זכייה בליגה-פוקל שזה הסופרקאפ הגרמני (בערך, יש לו פורמט ממש מוזר), אבל בליגה לא הצליחו לתת רמה יציבה. במחזור ה14 הפסידו 3-0 לaachen וזה היה הפסדם השישי, יחד עם שלוש תוצאות תיקו ורק 5 ניצחונות. בגביע אופ"א הם הודחו כבר בסיבוב הראשון ובגביע הגרמני הודחו בסיבוב השני ע"י קבוצה חובבנית בשם אינגלינג. ביירן מינכן של לואיס ואן-חאל היו סמרטוטים אפילו שעל פניו הסגל היה נראה מוצלח והיו לחלקם ממוצעי הופעות ממש גבוהים. בראש הטבלה עמדה שאלקה ובמקום השני וורדר ברמן, היה נראה ששתיהן הפרידו את עצמן קלות מהשאר כי הפאר בין מינכן לשאלקה היה 12 נקודות אך הפער בין מינכן למקום השלישי היה 6 נקודות בלבד.
אחרי שראיתי שהתפנה המקום במינכן בדיוק כשחשבתי על עזיבה, וראיתי את האתגר שעומד בפניי בגרמניה ההחלטה הייתה קלה, אחרי משחק פרידה בהפסד לריאל מדריד עזבתי את אתלטיקו והתחלתי את תפקידי במינכן.
העונה שלי במינכן
היו לי שלושה משחקים להחזיק מעמד עד לפגרה ואז יגיע החיזוק שאני צריך, במשחק הראשון כשעדיין לא הייתי סגור על איך אני אשחק איתם כמעט חטפנו בראש אבל בסופו של דבר ניצחנו בתוצאה 4-3, אחרי זה החלטתי לשחק בטקטיקה שבה שיחקתי רוב העונה הראשונה עם אתלטיקו: 4 שחקני הגנה כאשר המגנים מעורבים בהתקפה מאוד, קשר אחורי מאוד הגנתי, שני קשרים במרכז ושניים באגפים שהיו מאוד התקפיים עם חלוץ יחיד, לוקאס פודולסקי. במשחק הראשון שלי (נצחון 4-3 על דוייסבורג) פודולסקי הבקיע שער אחד, במשחק השני הוא כבר הבקיע צמד בנצחון 2-0 על לברקוזן ובמשחק השלישי שסגר את החצי הראשון של העונה הוא כבר הבקיע שלושער מתוך ה5-0 על ביאלפילד.
קיבלתי מהקבוצה תקציב של 25 מיליון יורו לחיזוק, אפילו ששימוש בכל הכסף הזה יכניס את הקבוצה למינוס של כ10 מיליון יורו. דבר ראשון שעשיתי לפני הקניות היה החזרתו של סבסטיאן דייסלר מהשאלה בפ.ס.ו ההולנדית. הקנייה הראשונה שלי היתה בלם סרבי מלנס, מילאן ביסאבץ', ואחריו בלם נוסף, מקלן (שלא בבונדסליגה) קניתי את לוקאס סינקוויץ, שני אלה היו החיזוק העיקרי שרציתי להגנה וזה הרשה לי למכור את דניאל ואן בויטן שלא אהבתי אף פעם. קניתי גם שלושה שחקנים צעירים בעיקר בשביל להעמיק את הספסל אבל גם בשביל השנים הבאות של המועדון, קשר אמריקאי שמסוגל לשחק בכל עמדות הקישור (ואני מתכוון הכל חוץ מקשר התקפי באגף שמאל) בשם danny szetela ואת פרדי אדו בהעברה חופשית, אחד הסקאוטים שלי המליץ על טוטו תמוז והוא היה התוספת האחרונה שלי לסגל.
מהפגרה חזרנו עם נצחון 3-0 על המבורג, בהופעת הבכורה של טוטו תמוז שהבקיע שניים, לצערי אחרי המשחק הזה היו לו רק עוד שלוש הופעות חסרות שערים, כי הוא היה בסך הכל חלוץ רביעי. זה היה כבר נצחון רביעי רצוף. אחרי הנצחון על המבורג היה אחד המשחקים החשובים, שאלקה המובילה בבית, היינו חייבים לנצח ולוקאס פודולסקי התחיל להראות כמה הוא חלוץ גדול באמת כאשר כבש שלושער בחצי שעה הראשונה של המשחק, בתחילת המחצית השנייה הוא הוסיף עוד שני שערים והתוצאה הסופית הייתה 5-0, השערים כולם של פודולסקי. אחרי שאלקה המשכנו לנצח, ופודולסקי הבקיע לפחות שער אחד בכל משחק שבו הוא שיחק (הוא לא שיחק רק בשני משחקים).
ב21.2, אני מזכיר שאת הקבוצה קיבלתי ב22.11 כאשר באמצע הייתה פגרה ארוכה, ניצחנו את וורדר ברמן 1-0 ורשמנו ניצחון תשיעי רצוף, מתוכם שמונה משחקים רצוף לא ספגנו שערים. אם אתם מצפים שעכשיו אני אספר לכם שהפסדנו משחק אז אתם טועים, אחרי ברמן המשכנו לעוד 4 נצחונות רצופים שבהם ספגנו שני שערים, ובפעם השלישית העונה ניצחנו בתוצאה 5-0. האנובר היו היחידים שעמדו מול ההתקפה שלנו במשחק הכי גרוע של פודולסקי העונה (והיחיד שגרוע מאז שאני איתם), אבל הם לא השכילו להבקיע והמשחק נגמר בתיקו מאופס.
רק כדי ליישר קו למקרה שאיבדתם את הספירה, ואן חאל שיחק עם הקבוצה 14 משחקים וצבר 18 נקודות בלבד, מאז השערים שלהם היה 21-21. אני ב14 משחקים, ניצחתי 13 משחקים רצופים, ותיקו אחד (40 נקודות למי שאין לו כוח לחשב), ועשינו את זה עם מאזן שערים של 38-5 (כאשר ספגנו שלוש שערים במשחק אחד). פודולסקי ד"א הבקיע בתקופת ואן חאל 9 שערים סך הכל, ב14 משחקים שלי הוא הבקיע 19 שערים.
נשארו 6 משחקים לסוף העונה, וורדר ברמן עדיין הובילה, אבל ההפרש כבר היה קטן מאוד, שאלקה לא היו בתמונה. סך הכל וורדר ברמן יכולה להאשים רק את עצמה, הפסד שלה למנשנגלאדבאך במחזור ה29 נתן לי את המקום הראשון בפעם הראשונה. אחרי התיקו נגד האנובר המשכתי עם עוד 5 נצחונות רצופים, מתוכם בפעם הרביעית העונה תוצאת 5-0 והפעם את כל השערים הבקיע לוקאס פודולסקי תוך 32 דקות (!).
הפסד נוסף של ברמן במחזור 32 הביא לכך שבמחזור לאחר מכן זכיתי באליפות עם ניצחון על לברקוזן, הניצחון ה18 שלי כמאמן ביירן (היה לי גם תיקו אחד). אוהדי ביירן מינכן חגגו אליפות אחרי שנתיים עלובות, ועוד איזה אליפות, הכי מתוקה שיכולה להיות, מהמקום ה12 למקום ראשון, עם 19 משחקים ללא הפסד. במשחק האחרון והחסר חשיבות נגד ביילפילד הפסדנו בפעם הראשונה, אבל לאף אחד לא אכפת.
את העונה סיימנו עם מאזן שערים 78-33 (מתוכם 57-12 במשחקים שלי), לוקאס פודולסקי סיים עם 39 שערים, ועם התארים שחקן השנה בגרמניה (ממוצע 7.96), מלך השערים בגרמניה ונעל הזהב של אופ"א. אני זכיתי בתואר מאמן העונה בגרמניה. כמובן שהאליפות הייתה מאמץ קבוצתי ולא רק אני ופודולסקי, שאר השחקנים החשובים היו:
-רנסינג השוער, ב35 הופעות ספג 30 שערים, ב17 משחקים הוא לא ספג בממוצע של 7.14.
-לוסיו 7.35.
-ביסבאץ' שיחק 14 בממוצע 7.29.
-דייסלר שיחק 15 משחקים בממוצע 7.33.
-גורליץ 15 הופעות בממוצע 7.40.
-אוון הארגרייבס 7.72.
-פיליפ להאם 7.22.
- rio mavuba 7.14.
-באסטיאן שווינשטייגר, 10 אסיסטים בממוצע 7.34.
-מארק ואן בומל בגיל 31, 22 הופעות בממוצע 7.36.
לכל השאר השחקנים חוץ מל3-4 שחקנים היו ממוצעים של מעל 7 גם כן אבל אני לא מכליל אותם ברשימה כי אני לא יכול לכתוב את כולם.
זאת הייתה פעם ראשונה שלי בליגה הגרמנית ואני מאוד נהנתי, אני נהנה מקבוצות כאלה שמשלבות הגנת ברזל והתקפה מדהימה. גם פרננדו טורס וגם לוקאס פודולסקי אצלי הבקיעו שערים בכמויות שלא האמנתי שהם יצליחו. אני ממשיך עכשיו לעונה שנייה בקבוצה והפעם אני הולך על כל התארים (כבר זכינו בליגה-פוקל).
קריאה קצת ארוכה אני יודע, אבל מקווה שנהנתם.
|