תיאוריה
הגנה, בבסיס שלה, היא הפעולה של מניעת היריב מלהבקיע שער. פה נגמר השיעור.
אבל, אם להיכנס לעומק, יש הרבה יותר ללמוד על הגנה ממה שנראה ממבט ראשון. הגנה היא אמנות שהרבה מנג'רים מדלגים עליה, ברוב המקרים היא נשכחת וכמעט מועלמת בטקטיקות התקפיות.
למנוע מהיריב להבקיע שער זו מטרה טובה, אבל זה רחוק מליהיות סוף הסיפור. התגוננות מתמשכת וצימצום שטחים יזמינו את היריבה לתקוף אותך בגלים. הגנה היא רק חצי מהעבודה כשזה מגיע לניצחון במשחק כדורגל. גם בטקטיקות הגנתיות צריך לספק סוג כלשהו של איום התקפי.
אז, איך אפשר למנוע מהיריבה להבקיע שער?
ובכן, הדרך הבטוחה ביותר היא להבטיח שהכדור לא יגיע לרגליים שלהם. אם הם לא מחזיקים בכדור, הם לא יכולים להבקיע. החזקה בכדור מונעת ספיגת שערים.
להגיע לאחוז שליטה גבוה זה רעיון ראוי, אבל זה לא ריאלי להשיג שליטה של 100% לאורך 90 דקות. בשלב כלשהו, היריבה תשלוט בכדור, ואתה (והקבוצה שלך) תצטרכו להתרכז במשימה העיקרית של הגנה - להחזיר את הכדור לקבוצה שלך.
ההתמקדות מכאן ואילך תיהיה באפשרויות השונות לזכות בכדור בחזרה בלי לאפשר ליריבה לבעוט לשער.
אנחנו אף פעם לא רוצים לאפשר ליריבה לבעוט לשער, אם כי בעיטות מפוקפקות מרחוק הן בעלות, באופן טבעי, סיכוי הרבה יותר נמוך להיכנס לרשת מאשר בעיטות מהרחבה.
כאשר היריבה מחזיקה בכדור במהלך המשחק (לא בעיצומה של התקפה), כל שחקן בחוליית ההגנה צריך לקבל מספר החלטות שיקבעו איך הוא ינהג.
ההחלטה הראשונה שהם מקבלים היא האם הם הולכים לנסות לזכות בכדור בצורה מיידית, או לא.ה
החלטה זו נקבעת, בעיקר, על ידי העמדה של השחקן על המגרש והקרבה שלו למוביל הכדור של היריבה - אם הכדור נמצא באגף השמאלי, זה לא סביר ששחקן מאגף ימין ירוץ כדי להתמודד איתו.
אם נצא מנקודת הנחה שהשחקן הקרוב ביותר למוביל הכדור החליט לזכות בו בחזרה, הוא עומד כרגע בפני החלטה נוספת - מה מטרת הפעולה שלו?
בעיקרון, אנחנו רוצים להשיג אחד מהשניים: או לזכות בכדור בחזרה, או לכפות על היריב פעולה שלילית. פעולה שלילית יכולה להיות לדוגמא מסירה אחורה, ניסיון מסירה לשחקן ששומרים עליו, איבוד כדור...במילים אחרות, כל פעולה שלא מקדמת את ההתקפה של היריבה.
על מנת להעביר את השליטה בחזרה אלינו, המגן צריך להיכנס ל"עימות" עם מוביל הכדור ולעמוד קרוב מספיק כדי לזכות בכדור.
זכייה בכדור באופן מיידי יכולה להתבצע על ידי שליחת רגל שתסיט אותו מכיוון התנועה שלו, על ידי תיקול שיחסום את הכדור, או על ידי גליץ'.
שליחת רגל זהירה שתסיט את הכדור היא מיומנות קשה לביצוע ומצריכה משחקן היריבה להיות רחוק מספיק מהכדור על מנת שיהיה אפשר להסיט אותו בצורה נקייה.
פעולה זו אמנם בעלת סבירה נמוכה להוביל לעבירה, אבל גם לא מבטיחה תוצאה חיובית או השגת השליטה בחזרה - הכדור יכול לנחות בשטח פתוח, או גרוע מכך, בעמדה טובה יותר עבור התקפת היריבה.
תיקול שיחסום את הכדור דורש מהמגן למקום את עצמו במקום הנכון ולשלוח את הרגל ברגע הנכון, כשמוביל הכדור מנסה למסור/לבעוט אותו.
פעולה זו לא בהכרח תעביר את השליטה בחזרה אלינו, אבל יכולה להוציא את העוקץ מההתקפה.
הסוג האחרון של תיקון הוא בעל רמת הסיכון הכי גבוהה. גליצ'ים מובילים לעיתים לפציעות ולהרחקות, וזו השיטה האגרסיבית ביותר לזכייה בכדור.
אפילו אם הגליץ' מבוצע באופן מדוייק ומתוזמן, הוא משאיר את המגן "מחוץ למשחק", מכיוון שהוא לא יכול לתרום עד שהוא לא יקום בחזרה על הרגליים.
הדרך השנייה להגן - בלי לזכות בכדור באופן מיידי - היא להגביל את האפשרויות של היריב ולכפות עליהם פעולות שליליות.
כאן יש שתי אפשרויות דומות.
הראשונה היא לרדוף ולסגור את מוביל הכדור, לעמוד קרוב אליו (אבל לא קרוב מספיק כדי לבצע תיקול) - ולוודא שהוא לא יכול להתקדם לכיוון השער. הטיות גוף של המגן במקרה כזה יכולות לחסום בעיטות, מסירות וכדרורים.
הדרך השנייה, המעט יותר אקטיבית: לרדוף וללחוץ את היריב במטרה להכניס אותו לאזור מסויים של המגרש בו הוא מהווה איום קטן יותר.
שתי הפעולות האלה יכולות להוות הקדמה לתיקול שינסה לזכות בכדור אופן ישיר, אבל ניתן להשתמש בהן גם על מנת לגרום למוביל הכדור לוותר עליו על ידי מסירה, בעיטה, הרמה וכו'.
בואו נחזור להחלטה המקורית - מה אם אין לשחקן כוונה להתעסק עם מוביל הכדור של היריבה?
גם כאן, ההחלטה הזו מחולקת לשני סוגים, בהתאם לתפקידו של השחקן במערך הקבוצה.
שחקנים מסויימים הולכים לוותר על תרומה בהגנה ולמקם את עצמם בעמדה התקפית יותר. הם עשויים לנוע לתוך שטח פתוח, או למקם את עצמם באזור שיעזור לשחקן אחר, אחרי שהוא שיצליח לחטוף את הכדור.
במילים אחרות, הם לא עושים הגנה, אבל מנסים לצפות מראש איבוד כדור של היריבה ולמקם את עצמם באופן כזה שיאפשר להתחיל התקפה מתפרצת, או לשמור על השליטה.
אם לשחקן יש משימה הגנתית במערך הקבוצה והוא לא הולך ללחוץ את מוביל הכדור, הוא יצטרך למקם את עצמו בעמדה הגנתית.
עמדה זו תשאף לצמצם את אפשרויות התקיפה של מוביל הכדור ולהוביל אותו לפעולה שלילית/רגרסיבית.
אז איפה השחקן ימקם את עצמו? יש לו שתי אפשרויות - לשמור על שחקן יריב, או לשמור על אזור מסויים.
אם הוא שומר על אזור מסויים, המשימה שלו עדיין עשויה להסתיים בכך שהוא שומר שחקן יריב - אם אותו שחקן יריב נכנס לאזור שהשחקן שלנו מיועד לשמור עליו.
אם אין שום שחקן יריב באזור שלו, הוא ינסה למקום את עצמו בצורה כזאת שתאפשר לו לחטוף מסירה עתידית או אפילו להתעמת עם מוביל הכדור, במידה והוא יפנה לאזור שלו.
אם הוא שומר על שחקן, הוא ימקם את עצמו בצורה אחרת.
אם הוא מוגדר לשמור אישית, הוא ינוע לכיוון שחקן היריב הכי קרוב אליו. אחרי שהוא הגיע אליו, יש לו שתי אפשרויות:
לשמור אותו בצורה צמודה ולנסות למנוע ממנו למצוא מקום לקבל מסירה או לבצע ריצה קדימה, או -
לשמור אותו בצורה לא צמודה, לתת לו מעט שטח פנוי אבל להישאר לפניו ולנסות למנוע ממנו לעקוף אותו (עם או בלי כדור).
ההבדל העיקרי בין שתי השיטות הוא ההתמקדות ההגנתית: התמקדות אזורית (zonal marking) שמתמקדת באזורים ובכדור, והתמקדות אישית (man marking) שמתמקדת בצורה ישירה בשחקני היריב.
שמירה אישית הייתה פופולרית מאוד בשיטות כמו הקטנאצ'יו האיטלקי, אבל התקשתה מאוד מול התקפות גמישות עם חילופי מקומות ותפקידים שהכריחו את הצד המתגונן לאבד את צורת המערך שלו כי המגנים נגררים אחרי שחקני היריבה. שמירה אזורית היא שמירה שלא נוטה לאבד את הצורה שלה.
אני לא אומר ששמירה אישית לא עובדת ב-FM, אבל היא לא צפויה לעבוד נגד יריבות גמישות התקפית. כמו כן, שמירה אזורית קשה יותר לביצוע: המגנים צריכים להיות ערניים תמידית לשינויים בהתקפת היריבה וצריכים להתמודד איתם בצורה דינמית.
הגנה ב-FM
בוא נבדוק איך כל ההחלטות שהוזכרו למעלה באות לידי ביטוי במשחקי FM, ואיך ניתן לשלוט עליהן בהוראות הקבוצתיות והאישיות.
ההחלטה הראשונה, האם ללחוץ את היריב, מושפעת ישירות על ידי ההוראה Closing Down, אבל מושפעת גם מרוחב הקבוצה, גובה קו ההגנה והמנטליות של השחקנים.
אם אתה מורה לקבוצה/לשחקנים ללחוץ על כל המגרש (Closing Down - Whole Pitch), אתה נותן להם את הרשות לעזוב את העמדות שלהם וללחוץ את מוביל הכדור ללא קשר לעמדה שלהם על המגרש.
אם אתה מורה לקבוצה/לשחקנים ללחוץ ללחוץ ברחבה שלך בלבד (Own Area), הם ייכנסו לעימותים ישירים עם היריב בדרך כלל רק באזור הרחבה שלך.
אם המגן הולך להתעמת בצורה ישירה עם מוביל הכדור, אז הוא הולך לבצע תיקול. יש לנו אפשרות לשלוט באיך התיקול יבוצע, פחות ב-האם הוא יבוצע.
האפשרויות לתיקול הן קל (easy), רגיל (normal) או קשה (hard). אני נוטה לחשוב עליהם כעל "שליחת רגל", "תיקול" ו"גליץ'".
יחד עם זאת, זה עדיין לא כל הסיפור.
אם המגן בוחר שלא לבצע תיקול או להתעמת ישירות עם מוביל הכדור, יש עוד שתי אפשרויות שהוא יכול לבחור:
לסגור וללחוץ אותו (בלי לתקל), או להוביל אותו למקום שבו הוא מהווה איום קטן יותר.
שתי האפשרויות הללו עשויות לקרות אם הסיכון שכרוך בתיקול גבוה מדי - והוראה של תיקול קל עוזרת גם כן, כי היא מבקשת מהמגן לשלוח בזהירות רגל לכדור, מה שמצריך מהמגן לחכות להזדמנות מתאימה ובינתיים לסגור את מוביל הכדור.
להוביל את היריב לאזור נוח יותר זו פונקציה שמשיגים בהוראות היריבה ביום המשחק (Opposition Instructions), על ידי סימון של שחקנים ספציפיים.
אי אפשר להורות למגן להוביל כל יריב שמתקרב אליו לאזור נוח יותר עבורנו, זה צריך להיעשות, כמו שאמרנו, בהוראות ספציפיות ביום המשחק.
דוגמא שבה אפשר להשתמש בהוראה כזו היא קשר התקפי שננסה להוביל לכיוון האגף, או שחקן כנף שנוהג לחתוך פנימה אותו ננסה לשמור על הקו ועל ידי כך להכריח אותו למסור או להרים עם הרגל החלשה שלו.
שאר ההגנה מבוצעת על ידי השחקנים שלא שומרים על מוביל הכדור. ההחלטה הראשונה שהם מקבלים מתבססת על סוג השמירה שקבענו להם.
אם הורינו להם לשמור אזורית (Zonal Marking) הם עדיין ישמרו אישית שחקנים שנכנסים לאזור שלהם (זה מה שהם אמורים לעשות בכל אופן. אם הם עושים את זה או לא, תלוי ביכולת וברמה שלהם).
שמירה אזורית מצריכה מהשחקנים יכולת גבוהה במיקום (Positioning), ראיית משחק(Anticipation), עבודת צוות (Teamwork), חריצות (Workrate) וריכוז (Concentration).
שמירה אישית מצריכה מהשחקנים יכולת גבוהה בשמירה (Marking), חריצות (Workrate) וריכוז (Concentration). הגנה אישית צמודה (Tight Marking) מצריכה גם את כל מה שנמצא ביכולות הפיזיות (כוח, מהירות, שיווי משקל...) כדי שהמגן לא יאבד את התוקף בגלל הבדלי כוח/מהירות. שמירה אישית משוחררת (Tight Marking לא מסומן) מרוויחה גם ממיקום (Positioning).
איך הכל עובד בשטח?
כדי לנסות להדגים איך כל המידע הזה עובד במנוע המשחק, אראה לכם כמה צילומי מסך ממשחק שלי.
המשחק הוא נגד אסטון וילה בגביע האנגלי. אני משחק עם ליברפול, הסגל שלי שונה מאוד מהסגל שמתחיל את המשחק.
וילה לוקחת יוזמה
הגול הראשון מגיע מוקדם מאוד ממתפרת של וילה. למטה יש 6 צילומי מסך שמתארים את התקדמות ההתקפה.
הצילום הראשון (בפינה השמאלית העליונה) מראה את המצב ברגע שבו איבדנו את הכדור. לוקאס, הקשר שיושב הכי עמוק במערך שלי, מאבד את הכדור ואסטון וילה יוצאים למתפרצת.
השחקנים המוקפים בירוק הם שחקני וילה שחופשיים לרוץ קדימה ולסכן אותנו. כמו שאתם רואים - יש יותר מדי מהם.
שאר התמונות מתארות איך אנחנו מתמודדים עם הסכנה.
תמונה מספר 2 (הפינה הימנית למעלה): הנה הטעות הראשונה שלנו. אוטמנדי (מספר 4) יוצא מקו ההגנה כדי להתעמת עם אל עראבי (מוביל הכדור של וילה).
הפעולה הזאת פותחת המון שטח פנוי בין המגן השמאלי שלי, טיאגו (מספר 14), והבלם השני, פיל ג'ונס (מספר 3).
איסלה (מספר 12 של וילה) בוודאי צוחק ברגע הזה על ההחלטה הטיפשית הזו של אוטמנדי.
אוטמנדי במשחק הזה מונחה ליהיות הבלם ההגנתי יותר, זה שמחפה על הבלם השני. זו שיטה יעילה הרבה פעמים, לשחק עם בלם אחד בעל מנטליות וסגירה נמוכים יותר מהבלם השני - בד"כ, הבלם הזה צריך ליהיות הבלם הטוב יותר וצריך לחפות על טעויות של הבלם הלוחץ.
הבעיה כאן היא שהאגרסיביות הגבוהה של אוטמנדי (מספר 20) גורמת לכך שהוא אוהב להיכנס לעימותים עם שחקני היריבה - תמיד. הייתי צריך כנראה לשחק איתו בתור הבלם הלוחץ יותר, ולא בתור הבלם המחפה.
חזרה למשחק - פיל ג'ונס מזהה את האיום, יורד מעט אחורה וזז לכיוון השטח שאוטמנדי השאיר. זאת שמירה אזורית (Zonal Marking) בפעולה.
החלוץ של וילה, אגבונלהור (מספר 11), זז לכיוון האגף השמאלי בין התמונה הראשונה והשנייה. לשמחתי, פיל ג'ונס מונחה לשמור אזורית ולא אישית. אם הוא היה מונחה לשמור אישית, הוא היה רץ עם אגבונלהור ומשאיר חור ענק במרכז. במקום זאת, ג'ונס מעביר את האחריות על אגבונלהור לגלן ג'ונסון (מספר 2).
זה הרעיון של שמירה אזורית - לכסות ריצות מאחורה, אבל להשאיר את השמירה לשחקן מתאים יותר כשהריצה מתקדמת עמוק יותר.
בכל אופן - אל עראבי (מוביל הכדור של וילה) לוקח את האפשרות הפשוטה ומוסר לאיסלה (מספר 11 של וילה) שפותח לו.
אנחנו בבעיה.
תמונה מספר 3 (צד שמאל באמצע): פיל ג'ונס עושה עבודה מצויינת בחיפוי. זה בזכות התאוצה והמהירות הגבוהים שלו (שניהם 17).
הוא מצליח להגיע לעמדה הנחוצה ולסגור את מקבל המסירה, איסלה. ג'ונס כופה על איסלה פעולה שלילית, מסירה לצד ימין לסטניסלס (מספר 25 של וילה), שלא ממש פנוי.
ג'ומס ואוטמנדי עשו עבודה מצויינת וזה בזכות העובדה שהם שומרים שמירה אזורית, מה שמאפשר להם ללחוץ ולחפות אחד על השני.
הביקורת היחידה שיש לי בעמדה הזאת היא שאוטמנדי יצא קצת מהעמדה שלו: הוא צריך לרדת מעט אחורה ולזוז לצד ימין. ריו-קוקר (מספר 20 של וילה) נמצא כרגע בעמדה טובה ויכול לנצל את המרווח בין אוטמנדי והמגן הימני. ג'רארד (מספר 8) לא עושה שום דבר בכל הנוגע ללסגור אותו.
יחד עם זאת, אני חושב שהסכנה עכשיו ביחס לתמונה מספר 1 קטנה הרבה יותר, ואנחנו בעמדה טובה כדי להתגונן מול המתפרצת הזאת עכשיו.
תמונה מספר4 (צד ימין באמצע): שאר ההגנה ירדה מעט אחורה, פיל ג'ונס לא ירד ונמצא כרגע בעמדה מעט קדמית יותר, סוגר את איסלה על מנת שלא יקבל מסירה בחזרה.
טיאגו (המגן השמאלי) צריך עכשיו לשקול לסגור וללחוץ את סטניסלס שמתנהל עם הכדור באגף ימין.
אני לא ממש מרוצה מכך שהמרווח בין אוטמנדי (הבלם) וג'ונסון (המגן הימני) עדיין לא נסגר, אבל לפחות הרווחנו מספיק זמן כדי לאפשר לג'רארד (מספר 8) להתעורר ולמקם את עצמו מאחורי ריו-קוקר.
אל-עמאדי (מוקף בירוק) הוא כרגע השחקן הפנוי של וילה שיכול לקבל מסירה, לוקאס (מספר 18, עומד לפניו) צריך לרדת אחורה ולסגור אותו.
תמונה מספר 5 (צד שמאל למטה): מה לעזאזל קרה הרגע?? אה, נכון. אני ביקשתי מטיאגו לתקל קשה (hard), אז הוא ירד לתיקול על סטניסלס.
טיאגו פיספס את התיקול לגמרי וסטניסלס פשוט חולף על פניו. ג'ונס ואוטמנדי כבר חזרו לעמדות המקוריות שלהם (בלם ימני ובלם שמאלי). שניהם עשו עבודה טובה עד עכשיו בעצירת ההתקפה הזאת, למרות ההחלטה הפזיזה של אוטמנדי לצאת מקו ההגנה.
טיאגו, לעומת זאת, יצר לנו בעיה גדולה עכשיו - עברנו מעמדה נוחה לעמדה של 2 שחקני וילה על בלם אחד שלנו.
תמונה מספר 6 (צד ימין למטה): אוטמנדי זז שמאלה כדי לחפות על טיאגו, אבל טיאגו לא יורד לעמדת הבלם, כמו שהוא צריך לעשות בשמירה אזורית. זה בגלל עבודת הצוות הנמוכה שלו (10). הוא לא עוזר לחוליית ההגנה בכלל.
אוטמנדי זז יותר מדי שמאלה ומנחה את סטניסלס למרכז הרחבה. זאת אשמתי משום שהוריתי לכל השחקנים לגרום לסטניסלס לשחק על הרגל החלשה שלו, רגל שמאל. ובכן, אוטמנדי עושה בדיוק מה שביקשתי, אבל מה שביקשתי הוא לא רעיון טוב במקרה הזה - הרגל השמאלית של סטניסלס אמנם חלשה, אבל אמצע המגרש וההגנה לא צפופים מספיק במערך שאני משחק בו, 4-4-2. לכן, להנחות את סטניסלס פנימה זו פעולה מסוכנת.
מכאן, סטניסלס מקבל את ההזמנה, נכנס פנימה ובועט. הכדור נכנס.
אני יכול להתמרמר כי הסיומת, קור הרוח והבעיטות מרחוק של סטניסלס נמוכים, והוא בעט ברגל החלשה שלו - ככה שהייתי מצפה שהוא לא יבקיע. אבל כל זה לא רלוונטי כשאתה נותן ליריב זמן ושטח פנוי במתנה.
וילה מגדילה את היתרון
תמונה מספר 1 (התמונה השמאלית למעלה): אנחנו מתגוננים בצורה טיפוסית במערך של 4-4-2: שני קווי הגנה של 4 שחקנים.
הקווים הירוקים מראים את המרחקים בין השחקנים. בד"כ, המרחקים האלה הם די צרים [המגרש, לעומת זאת, צריך ליהיות רחב בשביל זה].
אפשר להגן עם רוחב [מרחקים גדולים יותר], וזה רעיון טוב נגד קבוצות שמשחקות על הרמות מהאגפים - אבל באופן כללי, הרעיון הוא לצמצם שטחים ולגרום ליריבה לעבוד קשה בשביל למצוא שטח פנוי.
הרוחב שאנחנו בוחרים בהוראות הקבוצתיות משפיע גם על ההגנה וגם על ההתקפה של הקבוצה שלנו, אבל בעיקר על ההתקפה. גם במשחק רחב, הקבוצה תשחק צר יותר כשנתגונן - פשוט פחות צר מאם היינו מגדירים רוחב צר.
הבעיה העיקרית שלי במצב שבתמונה הזו הוא לוקאס (מספר 18). לוקאס מתמקד יותר מדי בשחקן שמולו, הוא זז קדימה כדי לסשמור את איסלה (מספר 12 של וילה) וזה פותח שטח בינו לבין ג'רארד (מספר 8).כ
כמובן שלוקאס לא עושה זאת על דעת עצמו. אני ביקשתי ממנו לשמור שמירה אזורית אמנם, אבל יחד עם זאת, שמירה צמודה (Tight Marking). כלומר, ברגע ששחקן יריב נכנס לשטח שלו, הוא ישמור אותו צמוד.
בעיה נוספת שיש לי עם המצב הזה היא ריו-קוקר (מסומן בעיגול ירוק) שחופשי לקבל כדור, וזה בדיוק מה שקורה...
תמונה מספר 2 (התמונה הימנית למעלה): ריו-קוקר מקבל את המסירה וממשיך בנגיעה לאיסלה.
לוקאס לא עומד בצורה שמאפשרת לו לחטוף את המסירה. מה שאתה מצפה מהשחקן שמשחק בעמדה שלו לעשות זה או לחטוף את המסירה ולהשיג את הכדור, או ללחוץ את השחקן שמקבל את הכדור מספיק כדי להכריח אותו לבצע פעולה שלילית.
תמונה מספר 3 (התמונה השמאלית למטה): לוקאס לא עושה שום דבר מהדברים האלה. כאן הבעיה היא לא בטקטיקה, אלא בשחקן. לוקאס פשוט לא קשר אחורי טוב מספיק.
לוקאס מאפשר לאיסלה לקבל את הכדור ולהחזיק בו מספיק זמן כדי ששחקן נוסף (אל עראבי, מספר 29) יגיח קדימה ויפתח אופציה למסירה.
התמונה מראה את המצב ברגע שאחרי המסירה שמיועדת לאותו אל עראבי הפנוי.
תראו את אוטמנדי - הוא יוצא מעט מהעמדה שלו כדי לסגור את אל עראבי. זאת משום שגם הוא מונחה לשמור צמוד (Tight Marking).
אל עראבי מגיב ויורד קצת אחורה כדי לקבל את המסירה כדי שאוטמנדי לא יוכל לחטוף אותה.
כל עוד אוטמנדי יעשה את מה שלוקאס נכשל בו - לבצע תיקול מוצלח - אנחנו צריכים להיות בסדר.
תמונה מספר 4 (התמונה הימנית למטה): אל עראבי מקבל את הכדור עם הגב לשער כדי שיוכל לשמור עליו מפני אוטמנדי. קשה לבצע תיקול על שחקן שעומד עם הגב אלייך.
טיאגו עומד רחוק מדי בצד שמאל, שומר על סטניסלס, ואל-עראבי מנצל את השטח הפנוי וכובש.
השער הזה נותן לי שוב תזכורת לגבי עבודת הצוות הנמוכה של טיאגו. שוב, זו בעיטה מחוץ לרחבה, אבל שוב, עם כל כך הרבה שטח פנוי זה לא משנה.
המסקנה שאני מגיע אליה בנקודה הזו של המשחק היא שאנחנו שומרים צמוד מדי, במיוחד הבלמים.
לכן, ביטלתי את ההוראות של ג'ונס ושל אוטמנדי לשמור צמוד (Tight Marking).
שני השערים הבאים מתחלקים בינינו ובין וילה. השער שלנו הוא תוצאה של בעיטה חופשית, השער שלהם מגיע אחרי הוצאת חוץ ושמירה רעה שלנו. גם הפעם, בעיטה מחוץ לרחבה.
אחרי שהשער הזה נכנס אני זורק את הזהירות לפח ועובר לגישה הרבה יותר התקפית.
שער פשוט?
אחרי שוילה מבקיעים ומגדילים את התוצאה ל3:1, אנחנו מבקיעים כמעט מייד.
תמונה מספר 1 (התמונה השמאלית למעלה): אנחנו מחדשים את המשחק אחרי השער של וילה מעיגול האמצע. לוקאס מקבל את הכדור, והחלוצים מתחילים ריצה קדימה. וילה משחקת ב4-4-2 ללא קשר אחורי, לכן החלוצים שלי יכולים לרוץ קדימה בלי שיפריעו להם - אין מי שסוגר את הפער בין ההגנה והקישור.
לוקאס אמנם נמצא תחת לחץ, אבל מצליח להכניס כדור עומק לפאלושי.
תמונה מספר 2 (התמונה הימנית למעלה): וילה בבעיה מסויימת כרגע. הם מתמודדים מול חלוץ עם כדור שאמנם לא ניחן בדריבל מדהים, אבל הוא מהיר וחד.
טורס (מספר 9) מונחה למצוא שטח פנוי (Move into channels), וזה מה שהוא עושה. הריבוע הירוק העליון מסמן את השטח אליו הוא נכנס.
דיוויס (מספר 15 של וילה) מתקדם כדי לסגור את פאלושי ועוזב את העמדה שלו. פאלושי משחק רק ברגל ימין, ככה שהוא מתחיל לרוץ לכיוון הריבוע הירוק התחתון.
תמונה מספר 3 (התמונה השמאלית למטה): וילה לא מתמודדים עם האיום בצורה טובה.
יש להם כרגע שני בלמים שעומדים באותו המקום ומשאירים חור ביניהם לבין המגן הימני. אם המגנים שלהם ימהרו, ירדו נמוך יותר ויצופפו, הם אולי יצליחו למנוע אסון.
תמונה מספר 4 (התמונה האמצעית למטה): וורנוק (מספר 3 של וילה) מנסה לעשות זאת, אבל פאלושי מהיר מאוד. קוולר (מספר 5 של וילה, המגן הימני) עושה את ההפך ומתרחק עוד יותר מהאמצע, כנראה בגלל מוניאנין (מספר 11) שמצטרף באגף שמאל.
באמצע נפער חור ענק שמזמין את טורס.
תמונה מספר 5 (התמונה הימנית למטה): פאלושי משאיר לטורס כדור קליל מול השער.
קוולר (מספר 5 של וילה) סוף סוף מבין את הטעות שלו ויורד לכיוון טורס, אבל זה כבר מאוחר מדי.
אותו דבר לגבי דייויס (מספר 15 של וילה) שיורד לרחבה, עוצר, מחפש מישהו לסגור - ומבין שזה מעט מדי, מאוחר מדי.
אני חושב שהבעיה של וילה כאן היא שהם שיחקו הרבה יותר מדי פתוח.
שינוי במערך, הוספת קשר אחורי ומשחק צר יותר היו יכולים לעזור להם.
הערה שלי:
כדי ללמוד משהו מכל מה שכתוב כאן וליישם את זה במשחק, תתרגלו לצפות במשחקים שלכם על Full Match, או לפחות על הגרסה הכי מורחבת.
צפייה בKey Moments בלבד, או אפילו Extended, לא יתנו לכם תמונה מספיק טובה לגבי איך הקבוצה שלכם משחקת ומיישמת את ההוראות שלכם.
מתורגם מתוך פורום SI:
http://community.sigames.com/showthread.php/274033-The-Art-of-Defending
|